רש"י לגבי פסל מיכה מביא פסוק שלא קיים, ור' אברהם בן הרמב"ם מספר על מחיית פסל מיכה כאשר בתנ"ך מסופר להיפך. הם רומזים לנו שפרשיות פילגש-בגבעה ופסל-מיכה אינן כפשוטן.
פסל מיכה עבר בים סוף, ובתנ"ך משמע שהוא התקיים עד חורבן הארץ. תמוה מדוע משה ושאר המלכים הצדיקים לא השמידוהו. אלא שמדובר באנדרטא שמסמלת השקפת עולם שיש שמצדיקים אותה.
מעשה במארח שהיה מזמין אורחים לביתו ומלקה אותם; אך חכמים הצדיקו אותו משום שהיה מלקה את מי שמבדה בתורה. המעשה מגלה במקצת את מה שמרומז במאורעות פלגש-בגבעה.
פרשיית פילגש בגבעה מאריכה בתיאור האירוח של הלוי והיא מדגישה את המספרים שלוש וארבע. אלו רמזים שהאכילה והשתיה היו נחשבות ללוי כמו "אשתו" ואילו התורה היתה נחשבת אצלו כ"פילגש" בלבד.
בגמרא מובא שגם כשהמארח היכה את אשת האורח - האורח צריך להישאר שם. ושיקירי נהרדעא היו מתכנסים כל ליל יום כפורים והיו חוטאים והקב"ה היה מלמד עליהם זכות. אלו מעשים סמליים שמרמזים להבנה אחרת של מעשה פלגש בגבעה.
בסיום ספר שופטים מסופר על מלחמה של בני ישראל כנגד בני בנימין, ויש שם סתירות רבות וקשיים רבים, תרגום יונתן ותנא דבי אליהו מרמזים שמדובר במלחמה סמלית בין שתי דמויות של צדיקים.
תרגום יונתן מרמז שמלחמת עתניאל בכושן רשעתיים היתה נבואה. כושן אחראי על "החיים השחורים" שבעניני העולם הזה, והוא הצליח לשעבד גם את רוב ישראל. עתניאל גבר עליו, והקים ישיבה שרבים באו ללמוד בה, ופרשו מהעיסוקים הגשמיים.