הרבי ממיר את הברכה המופשטת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" בברכה שיש לה אחיזה במקום ובזמן: שבמים הללו שאנו שואבים כעת כאן בבלעז, נאפה את המצות מחר בירושלים ונאכל אותן כשיבוא משיח צדקינו; הרבי הופך את הברכה למציאות ממשית, המתחילה בפעולה שאנו עושים כרגע ונגמרת מחר בירושלים.