התורה לעומת הנבואה, בזמן הגלות ובאחרית הימים
אורות, זרעונים, חכם עדיף מנביא, עמ' קכא
נבואת משה, שהיתה באספקלריא המאירה, היה בכוחה לכלול גם ההליכה הכללית הדרך ה' ועזיבת החטאים, וגם את הדקדוק שמעשי של המצוות. אמנם, "לא קם נביא עוד בישראל כמשה", ונבואת שאר הנביאים אינה באותה המדרגה, ואין בכוחה לכלול את שני הדברים. ומשום כך, הקשר שלנו עם הקב"ה נעשה בשני צינורות: דרך התורה, ודרך הנבואה. ואת הדקדוק המעשי, שהנבואה לא היתה יכולה לחזק - באה התורה וחזקה, ע"י העמדת תלמידים ושינון פרטי ההלכות.
ואמנם במשך הזמן, העיסוק בתורה החל להתגבר על העיסוק בנבואה, ולאחר הסתלקות הנבואה - התחילה דרך עבודת ה' הכללית להופיע פחות ופחות, עד שנעלמה, בגלל העיסוק בפרטים. ואמנם, באחרית הימים הנבואה תחל להופיע שוב, ויווצר מצב של 'רתיעה' מהפרטים. אך זה יביא למצב מתוקן, שהנבואה תכיר בערך של הדקדוק המעשי.