בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
חכמינו לימדו אותנו שצריך לשאוף להגיע למעשה אבות. אדם צריך להגיד מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב (תנא דבי אליהו רבה כה). הרבה לימודים אנחנו יכולים ללמוד מאברהם אבינו.
אברהם אבינו הלך נגד הזרם. יצא פעם ספר על הרב קוק, 'האיש נגד הזרם'. זה אברהם האחרון אברהם יצחק… אברהם אבינו, הוא היה הראשון שהלך נגד הזרם. כל הדור היו עובדי אלילים חוץ מיחידי סגולה, כולם היו תפוסים בקונספציה של עבודת אלילים. ואברהם אבינו השתחרר ויצא מן הקופסה וחשב האם עבודת האלילים הזאת היא הגיונית ומתקבלת על הדעת, והגיע לידי מסקנה שזה לא יכול להיות, והוא פרץ דרך חדשה.
אני רוצה להביא את דבריו היסודיים של הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה (פ"א ה"א), שמסביר איך בכלל התפשטה עבודה זרה בעולם, הרי עבודה זרה זה לעשות פסל ולהשתחוות לו, ומה ההיגיון בזה, מה השכל בזה, זה מעשה ידי אדם, אדם עושה פסל ומשתחווה לו?! מסביר הרמב"ם:
"בימי אנוש טעו בני אדם טעות גדולה ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים. וזו הייתה טעותם, אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו, ראויים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו. כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו העומדים לפניו, וזה הוא כבודו של מלך" – סברא טובה – "כיוון שעלה הדבר הזה על ליבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להם קורבנות כחולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודה זרה".
בהתחלה האמינו בקב"ה אבל התחילו לעבוד את הכוחות הגדולים האלה שהקב"ה עשה בעולם, את השמש הירח הכוכבים, "וכך הם אומרים עובדיה יודעים עיקרה, לא שהם אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר "מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ" (ירמיהו י, ז)." כולם מאמינים בריבונו של עולם. אבל מה הטעות שלהם, שהם התחילו להשתחוות ולעבוד לכל הכוחות שהקב"ה ברא. ממשיך הרמב"ם:
"ואחר שארכו הימים, עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל ציווה להם ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לה כל העם הנשים הקטנים ועמי הארץ". כלומר הם אמרו שהקב"ה אמר לעשות את הדברים האלה. "ומודיע להם צורה שבדה מליבו ואומר זאת צורת הכוכב הפלוני... והתחילו על דרך זה לעשות צורות בהיכלות ותחת אילנות ובראשי הרים ועל הגבעות ומתקבצים ומשתחווים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה ולירא ממנה… והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו… הוא דיבר עמהם והוא אמר להם עבדוני בכך וכך" - כך זה השתלשל. בהתחלה היו כולם מאמינים בריבונו של עולם, אחר כך התחילו לעבוד את המשרתים של הקב"ה, השמש והירח והכוכבים וכדומה. אחר כך התחילו להשתחוות להם עצמם.
"וכיוון שארכו הימים נשתכח ה' הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ והנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ואבן וההיכל של בניין שנתחנכו מקטנותם להשתחוות להן ולעובדן ולהישבע בשמן"... "אבל צור העולמים לא היה שם מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר. ועל דרך זו היה העולם מתגלגל והולך עד שנולד עמודו של עולם שהוא אברהם אבינו. כיוון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן ולחשב ביום ובלילה והיה תמיה איך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסובב אותו? לפי שאי אפשר שיסובב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר" לא היה לו ממי ללמוד "אלא היה משוקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים ואמו ואביו וכל העם עובדים עבודה זרה והוא היה עובד עמהן, ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכול ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבדה האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו". יש גרסאות, הראב"ד משיג ואומר שבן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו.
אברהם – האיש נגד הזרם
אברהם הולך נגד הזרם, הוא היחידי. "כיוון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים כולם, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן. כיוון שגבר עליהם בראיותיו ביקש המלך להורגו, ונעשה לו נס ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר: "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית כא, לג). וכיוון שהיו העם מתקבצים אליו ושואלים לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו. וישב יצחק מלמד ומחזיר, ויצחק הודיעו ליעקב.. וישב ומלמד ומחזיר כל הנלווים אליו. ויעקב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך ה' וכו' והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב".
אברהם אבינו פרץ דרך ממש נגד הזרם. ולא זו בלבד שהוא בעצמו הגיע לדרך הנכונה, הוא גם חינך את הציבור ללכת נגד הזרם עד שנהיו קהל גדול לאלפים ורבבות זה מה שקוראים אנשי בית אברהם. וחז"ל אמרו לנו שאנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות, היינו חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב. זאת אומרת, שכל אדם צריך לשאוף להיות מנהיג, להיות עצמאי, להשתחרר מכל מיני תפיסות מקובעות, ולבחון את עצמו, לבחון את הדעות בעולם. וכל הזמן לבדוק ותמיד להשתפר ולהתקדם ולחפש את האמת האמיתית, ולהשפיע על העולם.
אברהם באמונתו מאחד את העולם
אברהם מתחיל מהלך חדש בעולם, כמו שחז"ל אמרו שבזכות אברהם אבינו העולם קיים. "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" באברהם. כלומר אברהם בכך שמכיר בריבונו של עולם, נותן לעולם את הערך שלו ואת זכות הקיום שלו. "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה" (שיר השירים ח, ח). חז"ל אומרים זה אברהם אבינו שאיחה את העולם כמי שמאחה את הקרע. מה פירוש שאיחה את העולם? בכך שהכיר שיש ריבונו של עולם אחד, הוא איחד את העולם. אם ריבונו של עולם אחד, אז ממילא כל העולם כולו שהוא בריאה של ה' אחד הוא עולם אחד. לא כולם הכירו בכך, אבל כשאברהם אבינו שהוא הלב של העולם מכיר בכך שהעולם אחד, זה עושה את העולם אחד. ההכרה הזאת נותנת לעולם את המשמעות שלו, ועושה את העולם להיות עולם אחד.
התנגדות העמים לישראל המופיעים את אחדות ה'
המהר"ל בפרק ל"ח בנצח ישראל מביא מדרש מילקוט שמעוני (יהושע יט):
" וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם־יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע ט, ב). אמר רבי איבו בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: בשלושה מקומות היו חולקים באי עולם על הקב"ה, אחד בדור הפלגה שנאמר "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים", דברי חירופים היו משיחים אחר הקב"ה. אחד בימי גוג ומגוג שנאמר: "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תהילים ב, ב). ואחד בימי יהושע שנאמר: " וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד" מה הוא פה אחד? שחלקו על הקב"ה שנאמר בו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד).
יש שלושה מקומות שבהם מתקבצים כל העולם ביחד לחלוק על ריבונו של עולם. פעם אחת בימי דור הפלגה. דור הפלגה זה בימי אברהם אבינו שאברהם אבינו קורא בשם ה'. נקרא מדברי המהר"ל:
"נעשו האומות הרבה כאשר נפלגו בדור ההפלגה, ולקח ה' יתברך את אברהם אשר בחר בו לפי שהוא אחד, ואז האומות שהם רבים, כי אז נפלגו והיו רבים ומכח ריבויים אשר הריבוי מתנגד לדבר שהוא אחד, היו חולקים על יחידו של עולם" - זאת אומרת, אברהם אבינו מופיע ומכיר בריבונו של עולם אחד, זה גורם לתסיסה בכל העולם כולו שהוא לא מבין את האחדות הזאת, ולהפך הוא מתנגד לתפישה הזאת של האמונה בה' אחד. והעולם הוא מרובה, שבעים אומות והם לא יכולים להכיר באחדות, ורוצים להילחם בשם ה' האחד. כשאברהם אבינו מופיע, נמצא דור הפלגה שמנסה לעמוד נגד הדבר הזה.
פעם שניה בזמן יהושע. כשעם ישראל מגיע לארץ ישראל שהיא "בעולם ארץ יחידה שבה היה הדיבור מן ה' יתברך שהוא אחד", אז הופיעה האחדות, ועוד פעם קריאה בשם ה' אחד. בארץ ישראל מתקיים 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ', כלומר בארץ, עם ישראל מופיע כעם אחד, ובחוץ לארץ במקומות אחרים הוא מפוזר. ובארץ ישראל הוא מאוחד ומופיע את ה' אחד. בכל פעם שיש עוד התקדמות בהופעת שם ה' אחד בעולם, יש התפרצות וניסיון לעצור את זה. ובימי יהושע מתקבצים כל העמים ומתנגדים ומנסים לעצור את הקריאה הזאת בשם ה' אחד, שהם במהות שלהם שכחי אלוקים. הם מצומצמים ולא יכולים להכיר בתפיסה העמוקה הגדולה הזאת, שיש ה' אלוקינו ה' אחד. הקב"ה אומר לנו "וְאַתֶּם עֵדַי.. וַאֲנִי אֵל" (ישעיהו מג, יב). רק עם ישראל יכולים להעיד על האחדות האלוקית. כי התפיסה האחדותית שיש ה' אלוקינו ה' אחד, היא תפיסה שיכולים לתפוס אותה רק אנשים שיש להם סגולה מיוחדת, עם גדלות מיוחדת, וזה רק עם ישראל. וכשעם ישראל מגיע לארץ ישראל, מתעוררת התנגדות גדולה.
פעם שלישית בימי גוג ומגוג. שוב עם ישראל מגיע בחזרה לארץ ישראל, ומגיע למדרגה של אחדות עוד יותר גדולה, ואז כל העמים מתקבצים להלחם בישראל, מלחמת גוג ומגוג. שלוש פעמים מתקבצים העמים כדי להתנגד לישראל, כך אומרים חז"ל, ללמד אותנו עניינם של ישראל. עם ישראל הוא עם שקורא בשם ה' האחד, וזה מתחיל מאברהם אבינו.
הסבר הנהגת אברהם במצרים
בהמשך הפרשה, אברהם מגיע לארץ ישראל. "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" (בראשית יב, י) וזה ניסיון גדול מאוד. הקב"ה אמר לאברהם אבינו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א). ואברהם מגיע אל ארץ ישראל שהקב"ה אמר לו לך לארץ הזאת והנה נהיה רעב בארץ ואי אפשר להישאר בארץ ישראל, פיקוח נפש, ואברהם יורד למצרים. והמצרים הם שטופים בזימה, ואברהם דואג מה יהיה, יש לו אישה יפת תואר ויראו אותה המצרים אז יהרגו אותו ואותה יחיו. ויש תמיהה, הרמב"ן שואל, איך אברהם עושה דבר כזה, מוסר את אשתו שתגיד אחותי, ולא תגיד שהיא אשת אברהם, ואז יחיו אותה ואותו, ואחר כך יהיה מזה גם רווחים כלכליים גדולים. צריך להבין את ההנהגה הזאת של אברהם.
הזוהר (בראשית פא ע"ב) מפרש את הדברים ואומר: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה" (בראשית יב, יא). המילה 'הקריב' מזכירה לנו מה שנאמר במקום אחר "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" (שמות יד, י). וחז"ל אומרים מה זה הקריב, הוא הקריב אחרים, אלא הכוונה שהוא הקריב את ישראל לאביהם שבשמיים. כיוון שהיו בפחד עצום. הם יצאו ממצרים, והגיעו אל הים, והנה פרעה רודף אחריהם ומתקרב אליהם, פחד עצום סכנה קיומית של האומה ושל כל אחד ואחד, והם פונים לריבונו של עולם. פרעה הקריב את ישראל לריבונו של עולם. אותו דבר אברהם הקריב לבוא מצרימה, מה זה הקריב - הקריב את עצמו לריבונו של עולם. הוא הבין שהוא הולך למקום של עבודת אלילים, מקום מושחת, מקום מקולקל, וצריך עכשיו להתחזק לעמוד נגד הזרם, לעמוד נגד האווירה של המתירנות הזאת, נגד כל הקלקולים שיש במצרים, והוא מחזק את עצמו והוא בא מוכן.
מצד שני הזוהר (שם), כיוון שאברהם לא קיבל רשות ללכת למצרים וזה היה רק על דעת עצמו, בגלל זה השתעבדו אבותינו במצרים ארבע מאות שנה.
ממשיך הזוהר ומפרש: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ" (בראשית יב, יג) אמר רבי יוסא, אברהם ידע שהמצרים שטופים בזימה מדוע לא פחד על אשתו ולא חזר מהדרך, אלא ראה שהשכינה שורה על אשתו. שרה הייתה נביאה, והייתה במדרגה רוחנית גדולה. בהמשך הפרשה נאמר: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כא, יב). וכיוון שהיא הייתה נביאה, אברהם היה בטוח שהם לא יצליחו לפגוע בה. הוא לא הולך במחשבה כזאת שהוא מוסר אותה כדי שהוא ינצל וכדי שהוא ירוויח, אלא הוא בטוח שכיוון שהשכינה שורה על אשתו, מובטח שלא יאונה לה כל רע, ולכן הלך אברהם אבינו למצרים ולא חשש.
ירידת אברהם למצרים – הכנה ליציאת מצרים
מוסיף הזוהר ואומר (שם פב ע"א), (אני מתרגם בלשון שלי) אוי להם לחייבים שלא יודעים מעשה ה' שהוא רואה מראשית עד אחרית והוא עושה מעשים שיש להם השלכות לעתיד. אנשים רגילים להסתכל על המציאות על כאן ועכשיו הם לא יודעים את העתידות, הם לא יודעים את התוכניות האלוקיות ולכן ההסתכלות שלהם היא מצומצמת, היא מוטעית.
המשך תרגום מהזוהר: אילולי נלקחה שרה לפרעה ולא לקה עליה לא היו לוקים המצרים אחר כך. מה שלקה פרעה בנגעים גדולים זה גרם למכות מצרים. כמו שאומר הרמב"ן שמה שקורה לאבות זה 'מעשה אבות סימן לבנים'. 'סימן' במובן שזו הסיבה, זה השורש, זה קורה כאן ואחר כך זה קורה אצל הבנים בצורה יותר עצימה. זאת אומרת, הקב"ה מעניש את פרעה שלקח את שרה בנגעים גדולים וזה גורם שאחר כך בעתיד הקב"ה מעניש את מצרים במכות גדולות.
בזכות הניסיונות מגיעים אל המעלות הגדולות
עוד אומר הזוהר (שם פ"ב ע"ב), אמר רבי אבא כל זה הזדמן לאברהם לגדל שמו ושם שרה בעולם ואפילו המצרים לא יכלו להם. אברהם עמד בניסיון אף שירד למצרים והמצרים היו מקולקלים מאוד, הוא עמד בניסיון לא נתפתה ונשאר דבוק בריבונו של עולם. ולא נתפתה כאדם הראשון שנתפתה על ידי חווה, ולא נתפתה כנח שהתפתה ביינו. אלא אברהם אבינו היה איתן ולא ירד במדרגתו. בכל פעם שהייתה איזו התמודדות עלה ולא ירד. אילו לא ירד אברהם למצרים ולא נתמרק שם לא היה לו חלק בגורל ה'. אומר הזוהר, הניסיון בונה את הכוחות. כשאברהם ירד למצרים ועמד בניסיון ולא נתבולל בתוכם אלא שמר על הגובה המיוחד שלו זה גרם שיש לו חלק בגורל ה'. וכן בניו אילו לא ירדו למצרים לא היו נעשים עם ה'.
עוד אומר הזוהר אם לא ניתנה ארץ ישראל לכנען תחילה לא הייתה הארץ חלקו וגורלו של הקב"ה. זאת אומרת, כל דבר צריך לעבור איזה שהוא ניסיון איזו שהיא התמודדות. יוצא שהירידה של ישראל למצרים הייתה ירידה חשובה מאוד. היא לא ירידה בדיעבד בגלל איזה חטא ואחר כך יוצאים למצב הקודם, אלא הירידה הזאת הייתה מירוק, שעל ידה אחר כך הם נעשו לעם ה'. כל מירוק שעם ישראל עובר זה לא רק מירוק על עונש שחטאו ולא עשו רצון ה', אלא זה מירוק שמביא אותם אל מעלה חדשה אל גורל ה'. אולי זה מתחיל להסתובב בדרך זו, כמו שכתוב כאן שאברהם בעצמו החליט לבוא למצרים. אז הזוהר מצד אחד אומר שבגלל זה ירדו ישראל אחר כך למצרים כלומר אברהם טעה, אבל מצד שני אומר הזוהר על ידי שהוא ירד למצרים הוא נבנה מחדש והוא עמד בניסיון והוא נהיה שייך לגורל ה', הוא נבחר. העונשים והירידות מצד אחד יש בהם איזה חטא ואיזה קלקול, ומצד שני הם בונים. הם גורמים אחר כך שמתוך ההתמודדות הזאת של הירידה והצורך לנצח את הקשיים נבנים כוחות גדולים. כלומר הקשיים כאילו נוצרים בגלל סיבות לא טובות, אבל בסופו של דבר, זה בדיעבד לכתחילה. ישנם מצבים רבים כאלה במציאות, שיש איזה קשיים, והקשיים הם לא לכתחילה הם בדיעבד, אבל בסופו של דבר מוציאים מהם כוחות גדולים. וזה כל העניין של בעלי תשובה. שבהתחלה נפלו בחטאים ואחר כך הם חוזרים בתשובה וההתמודדות הזאת עם החזרה בתשובה, בונה אצלם כוחות יותר גדולים ממה שהיה להם קודם, והם עולים למדרגות יותר גדולות. לכתחילה, אף אדם לא צריך לשאוף לרדת כדי להיות בעל תשובה, אבל זו מציאות כזאת של סדר עולם, שאמנם ההתמודדות נגרמת בגלל נפילות, אבל בדיעבד כשאדם מנצח את הנפילות, אז הוא מגיע למדרגות חדשות. זהו לימוד גדול.
ברית מילה – חיבור בין שמים לארץ
שתי מצוות אברהם אבינו נצטווה בפרשה הזאת. אחת מצוות עלייה לארץ ישראל " לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" זו המצווה הראשונה, והשנייה שאברהם נצטווה זה למול. הקב"ה בוחר באברהם וכורת איתו ברית. הוא חותם באברהם חותמת של ברית קודש שהיא טבועה אחר כך בכל עם ישראל להיות עם סגולה. וזה השורש של עבודת ה' שלנו, של הקשר שלנו בריבונו של עולם.
הדורות הראשונים מאדם הראשון ועד נוח ואחר כך מנוח ועד אברהם היו דורות גדולים. הם חיו שנים ארוכות מאוד. והיו במדרגה רוחנית מאוד גבוהה ומופשטת אבל מנותקת מהמציאות, והם נפלו. ולכן היה מבול מפני שהם היו במקום מאד גבוה ולא ידעו להמשיך את הגובה הזה אל המציאות ולקדש את המציאות, נשארו למעלה באוויר, באוויר הרוחני, אבל ההתנהגות שלהם בפועל הייתה מקולקלת ומעוותת. ברית המילה מבטאת את הגדולה של אברהם אבינו, שמצד אחד היה ראשו בשמיים ומצד שני ההתנהגות שלו בפועל באופן מעשי נמשכה מהקדושה העליונה, והוא חיבר את הרוח הגדולה עם הקיום בפועל של כל המצוות, המידות הטובות והמעשים הטובים. כמו שחז"ל אומרים (יומא כח:) שאברהם אבינו קיים את כל המצוות ואפילו מצוות דרבנן. זה מה שמתבטא בברית המילה. ברית המילה היא בבשר בתוך המציאות כלומר קדושה בתוך המציאות, זה עניינם של ישראל.
מבחינה מסוימת זה אולי ההבדל בין בני נח שהם לא מצווים בכל המצוות המעשיות כי הם לא במקום הזה, הם מופשטים, והאמונה שלהם רוחנית כזאת שלא מגיעה אל המציאות הממשית בפועל, ועניינם של ישראל שמחברים שמיים וארץ.
הקב"ה אומר לאברהם אבינו "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג, טז). ובהמשך אומר לאברהם להסתכל על השמיים ולראות את הכוכבים "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה). עם ישראל מצד אחד נמשל לכוכבים ומצד שני הוא מקושר פה לארץ, בכל המציאות של מצוות הארץ, הזריעה והקצירה... זהו המצב השלם. לא להיות רק רוחני ולא קשור למציאות המעשית, ולא להישאר במציאות המעשית אלא לעלות במעלות הרוחניות. זה מה שמורנו ורבינו הרב זצ"ל לימד. הכניס את לימוד האמונה, לא רק לעסוק בקיום בבפועל במעשים, איך לדייק ואיך לעשות אותם באופן היותר טוב, אלא להתרומם להתבונן באמונה, להיות מאמינים גדולים ומתוך הגדולה של האמונה לקיים את כל המצוות לכל פרטיהן ודקדוקיהן. זאת השלמות, וזה עניינה של ארץ ישראל. זה עניינה של הגאולה, להופיע את השלמות של עם ישראל בכל הרמות ובכל המצוות, מהרמות הגבוהות של האמונה הכי עליונה והכי גבוהה ומופשטת אל הקיום המעשי.
עם ישראל מבטא את החיבור בין שמים לארץ
אתם יודעים שיש אנשים בעלי אופי כזה שמאוד מושך אותם לעסוק בעניינים רוחניים מופשטים אבל לדייק ולהתנהג בבפועל בכל הפרטים פחות מדבר אליהם. ויש אנשים להפך שמדבר אליהם מאוד הקיום בפועל והדקדקנות בכל פרט ופרט, אבל הרוחניות בעיניהם זה אוורירי, זה כלום, זו מיסטיקה. זה לא מדבר אליהם, זה סתם. גם ברוחניות יש מדרגות כל מיני צדדים של מעלות וגם במעשיות יש מעלות שונות. וזה עניינם של ישראל לרומם את כל המציאות כולה, משמי השמיים ועד תחתית הארץ. ומה שיש לאנשים אופיים שונים צריכים לראות את עם ישראל כולו כמציאות אחת, וכל אחד מביא את המקום שלו. אבל צריך לזכור שלא הדרך שלך היא הדרך היחידה, אתה פן אחד בתוך הרבה פנים. יש שבעים פנים לתורה, ואתה משלים פן מאוד מיוחד אבל תדע שיש עוד פן אחר.
ויש אנשים שהם כוללים הכול. זה היה מורנו הרב זצ"ל, שהוא היה במדרגה הזאת שהיה מצוי גם בגבהי הגבהים של המחשבות המופשטות מאוד וגם ירד עד הדקדוק היותר פרטי והחומרות וכל מיני ההידורים שבחיים המעשיים בפועל. זה עניינה של מצוות המילה.
ארץ ישראל – המעלה העצמית ומעלת המצוות
אומר הרב, לארץ ישראל יש שתי מעלות. מעלה אחת היא מעלה עצמית שהיא קדושה כבר מראשית בריאת העולם. מעלה שנייה זו קדושת המצוות. כל זמן שעם ישראל לא נכנס לארץ ישראל, עדיין לא נתחייבה ארץ ישראל במצוות התלויות בארץ, כי הן תלויות במציאותו של עם ישראל בארץ ישראל. ככל שעם ישראל נמצא יותר בשלימות בארץ ישראל, יש יותר מצוות התלויות בארץ. אם כל עם ישראל נמצא בארץ ישראל, אז מתקיימת גם מצוות חלה שהיא תלויה בכל ישראל שיושבים בארץ ישראל. וכך גם מצוות יובל שתלויה בכל ישראל שיהיו בארץ ישראל. ויש מחלוקת אם שמיטה היא כמו יובל וגם היא תלויה, ויש מחלוקת על תרומות ומעשרות, אבל על כל פנים יש בזה מדרגות.
ככל שעם ישראל נמצא בארץ ישראל, כך קדושת המצוות מופיעה יותר בפועל. אבל גם בלי שעם ישראל נמצא בארץ ישראל, יש לארץ ישראל קדושה עצמית. הקדושה העצמית היא המקור לקדושת המצוות, מפני שארץ ישראל היא קדושה ויש לה מעלה גדולה נצטוו בה ישראל במצוות מיוחדות. אומר הרב, שתי הקדושות האלה נגדיר אותן 'קדושת אוויר' ו'קדושת קרקע'. קדושת האוויר היא הקדושה העצמית שלא תלויה בקדושת המצוות.
מעלת ראיית הארץ
וכנגד שתי המעלות של הקדושות של ארץ ישראל, אומר הרב, אמר הקב"ה לאברהם תחילה "לֶךְ לְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". ראיית הארץ זו הקדושה העצמית. ואחר כך אומר הקב"ה "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג, יז). זו קדושת הארץ, קדושת המצוות. לראות את ארץ ישראל זו מדרגה אחת, ואחר כך ללכת לאורכה ולרוחבה ולהתחבר עם קדושת המצוות בארץ ישראל זו מדרגה שנייה.. לראות את ארץ ישראל זו כבר מעלה גדולה מאוד. הקב"ה אומר למשה רבינו שאמנם לא תוכל להיכנס לארץ ישראל, אבל אני אראה לך את כל ארץ ישראל, לא סתם תראה את ארץ ישראל, תראה את כולה, כי כל מקום שאתה מסתכל בארץ ישראל אתה מקבל ממנו השראה. כל מקום יש לו את המעלה המיוחדת שלו. זו לא אותה מעלה שנמצאת בכלל ארץ ישראל, יש מעלה כללית בארץ ישראל, ובכל מקום ומקום יש משהו מיוחד. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ" (במדבר כג, ט) כל גבעה וגבעה בארץ ישראל זה משהו מיוחד, זה עוד הופעה של קדושה (ע"פ שפת אמת פרשת בלק תרמ"ח ד"ה במדרש ג' רגלים). ויש מדרגות, יש קדושת הגליל, ויש קדושת יהודה, ויש קדושת ירושלים כמובן. ובכל מקום ומקום יש את הייחודיות שלו. אז הקב"ה מראה למשה רבינו את ארץ ישראל, משה עומד בעבר הירדן והקב"ה מראה לו את ארץ ישראל, מסתכל מערבה, ומסתכל מזרחה, ומסתכל לכל הרוחות, וזו מתנה מיוחדת במינה שזוכה לה משה רבינו. אמנם הוא לא נכנס לארץ ישראל אבל הוא רואה את כל ארץ ישראל. זו קדושה עצמית של ארץ ישראל - בראייתה, מחוברים אל הקדושה הזאת.
הקדושה השנייה היא קדושת המצוות בפועל, על זה אומר לו הקב"ה לאברהם "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה", להכין את הכיבוש על ידי הבנים.
לעומת שתי המעלות שיש בארץ ישראל, חז"ל גזרו טומאה בארץ העמים. הם גזרו טומאת גושה, וטומאת אווירה. זה מה שאומר הקב"ה לאברהם אבינו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", ראשית כל, אם אתה יוצא משם, כבר אתה התקדמת. עוד לפני שהגעת לארץ ישראל, היציאה ממקום הטומאה. חכמים אמרו שמי שיוצא מארץ ישראל הוא נטמא במובן מסוים, זו גזירת חכמים, זה לא דאורייתא, זה לא ממש טומאה, זה כמו חצי טומאה, טומאה כזאת מצומצמת, טומאה באוויר. ויש טומאה באדמה. אז יציאה מחוץ לארץ זה גם כן עניין "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ". ודבר שני "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" שוב פעם המילה אראך, לראות את הארץ אשר אראך.
ההתמודדות מול העמים
אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת במינה. דיברנו מקודם על ההתמודדויות, ואיך שמכל התמודדות, מוציאים אחר כך כוחות חדשים. וזו המציאות שאנחנו נמצאים בה היום בארץ ישראל עם התנגדות גדולה מאוד. האנטישמיות מתפשטת בכל העולם, עם ישראל הולך ומופיע את "ה' אלוקינו ה' אחד", והעולם לא יכול להסכים לזה, לא מבין את זה, יש להם האופי של הריבוי ולא של האחדות. התפיסה האחדותית הזאת שיש מקור אחד לעולם, וכל העולם כולו הוא אחד, זה בעצם המסר שעם ישראל הולך להכריז על ידי חזרתו לארץ ישראל. בארץ ישראל 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. אז אולי מאמר חז"ל שאמרו לנו ששלוש פעמים כל העולם נגדנו. בפעם השלישית זה דומה למצב עכשיו, והקב"ה כמובן מוביל מהלך אלוקי של הופעת עם ישראל שמופיע את אחדות ה'. והעולם עוד לא בשל לזה, ועניינינו כמובן לרומם את כל העולם, ושכל העולם יכיר בסופו של דבר שה' אלוקינו הוא ה' אחד. זה התפקיד שלנו, וזו ההתמודדות שאנחנו מתמודדים עכשיו, התמודדות של קושי אבל קושי שבונה. הקושי נגרם אולי בגלל שאנחנו צריכים תיקון, בגלל שלא היינו כל כך מושלמים, כמובן לא לתלות את זה באחרים, אלא כל אחד יחפש בעצמו. אבל אנחנו עוד לא במצב של שלמות אז נגרמים קשיים ונגרמים מלחמות, והמלחמות עניינן להביא אותנו למהלך יותר גבוה ויותר עליון.
המלחמה גילתה שעם ישראל במהותו - עם אחד
השבוע קראתי שני מאמרים של אנשים טובים וחשובים מאוד, והם אומרים שבזמן שפרצה המלחמה פתאום הבנו שמחלוקות זה דבר איום ונורא. והנה אנשים שוב חוזרים למצב של מחלוקות, לא למדנו את הלקח?! זה היה התוכן של המאמרים האלה: האם לא למדנו את הלקח למה גורמות המלחמות בתוכנו. הרי בגלל זה פרצה המלחמה, ועכשיו עוד פעם מתעוררים מחלוקות חדשות. צודקים המאמרים הללו, אבל אני חושב שאנחנו למדנו לקח אחר עוד יותר חשוב - שעם ישראל הוא עם אחד. יהיו מחלוקות עד לב השמיים, אבל כשיש צורך מתגלה הפנימיות, האמת הפנימית, ופתאום רואים בין רגע בין שעה, בבת אחת, פתאום רואים שכל החיצוניות הזאת היא הייתה חיצוניות, זה כקצף שעל פני המים ועם ישראל מגלה את האחדות שלו.
וזה לא רק סיפור שלנו שאנשים רצו להציל את האנשים שעומדים לכאורה בצד השני של הקשת, אלא כולם כולם התחילו לעזור זה לזה בלי לעשות חשבונות. כולם גם אנשים רחוקים מאוד מתורה ומצוות באו ועזרו, ואלה לאלה, מפני שבתוכנו אנחנו מאוחדים. אז אם יש מריבות ויש חילוקי דעות, כמובן צריך שחילוקי הדעות יהיו בסגנון נכון ענייני לא אישי, ולא מתפרץ בצורה גסה ונמוכה, אלא לטהר אותו לזכך אותו, ולכן נכון לכתוב שצריכים להשתפר. אבל למדנו לימוד מאוד גדול במלחמה הזאת שאנחנו עם אחד. שהאחד הזה שלנו הוא מוחלט. אי אפשר לשנות אותו. זה עניינינו, אנחנו עם אחד ואנחנו מופיעים את ה' אלוקינו ה' אחד, שאנחנו מאוחדים, אבל גם צריכים להוציא את זה מן הכוח אל הפועל. על זה אנחנו צריכים לעבוד שהדבר הזה יתגלה בפועל לא רק בעומק הפנימי, ולא רק בשעות קשות שמכריחות אותנו להוציא את הכוח והגודל הפנימי הזה אל הפועל. זאת העבודה של הדור שלנו, להתאחד, ולבנות את הכוחות הגדולים שיחברו שמיים וארץ.
לילך מקרן זווית למרכז
הרב אביחי קצין | ה' חשוון תשס"ט
סיבת הענשת המצרים, והרי ד' גזר שישעבדו את בנ"י
אור החיים על פרשת לך-לך - חלק ב'
הרב חיים כץ | ח' חשוון תשפ"ו
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 576
רבנים שונים | חשון תשפ"ו
גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים - לֶךְ-לְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ
פרשת לך - לך תשע"ח
הרב שמואל אליהו | ג' חשוון תשע"ח
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
בזכות מה נקרע הים?
שיחת מוצ"ש פרשת בשלח תשפ"ב
י"ג שבט תשפ"ב
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (2)
שיעור מס' 96
כ"ג סיון תשפ"ג
