בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
- עולת ראי"ה - פסח
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הא לחמא וכו' כל דכפין וכו' כל דצריך וכו' השתא עבדי וכו' השתא הכא וכו'.
בעזה"י אפרש טעם ההקדמה הזאת, והנראה שתקנוה לאחר החורבן, ולמה לא תקנו קודם החורבן נוסח מה להזכיר, שזה הלחם אכלו אבותינו בארץ מצרים. והיותר פלא כי קודם שאלת מה נשתנה אמר הא לחמא וכו' וא"כ מה מקשה שבכל הלילות אנו אוכלים חו"מ, הלא אמר מקודם כי כלחם הזה אכלו במצרים ולכן יאכלום לזכר. אך הנראה בעזה"י לבל ירך לבבנו ונעציב נפשנו על גודל הנפילה אשר לנו בגלותנו, ואין אנו מקיימים מצות קרבן פסח, וגם שלא נאמר למה נזכור העבדות, ואנחנו כהיום הזה ג"כ עבדים, ומה נשיש בגאולתנו מקודם ועתה נהפכה לנו השמחה ליגון. ע"ז אמר כי כהא לחמא עניא, שאין לנו מזבח להקריב הפסח, והלחם עני בלא מצות הארץ, וכמו זה אכלו אבותינו בארץ מצרים, ועם כ"ז נגאלו, וגם אנחנו נזכור הגאולה העתידה, ויחזק בטחוננו בד', ואם יתמהמה עכ"ז אחכה לו, לכן לא תמנעו מלאכול המצה לתיאבון כהלכתה, אך כל דכפין ייתי וייכול, ובזכות זה יהיה כל דצריך ייתי ויפסח. כי הפסח נאכל על השובע, ואין שייך בו דכפין אלא דצריך, שהוא צריך לאכול הפסח משום גזרת המלך בתוה"ק. ומה שאנו צריכים לאכול המצה, שהוא זכר ליציאתנו מארץ מצרים, ארעא דמסאבא, מפרש טעם צוויו שצוה כל דכפין, משום דהשתא הכא ומ"מ אנו מקוים לעלות במב"י לאה"ק, לשנה הבאה בארעא דישראל, משא"כ אם לא יצאנו ממצרים ברגע ההוא ממש, שכבר נשקעו במ"ט שערי טומאה כמ"ש המקובלים.
עולת ראי"ה - פסח (10)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
2 - הגדה של פסח - המשך "הא לחמא ענייא"
3 - הגדה של פסח - "הא לחמא ענייא"
4 - הגדה של פסח - מגיד
טען עוד
























