מוסיף מתנה על סכום החוב בשעת פרעון | הרב מיכאל יומטוביאן | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
יסודות בדיני ממונות

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

שאלה: אדם לווה מחבירו 18 שקלים. לאחר זמן נפגשו, ללווה היה שטר של 20 שקלים ולמלווה לא היה עודף. הלווה מעדיף לתת למלווה במתנה 2 שקלים ולהחזיר את החוב, האם הדבר מותר?
תשובה: בחוב מחמת הלוואה, כמו בנידון השאלה, אסור ללווה להוסיף לסכום הפרעון כסף אפילו שנותנו במתנה, אך אם מדובר בחוב מחמת מכר, כגון אדם שרכש מחבירו חפץ ולא שילם את מלוא הסכום, ולאחר זמן בא להשלים את הסכום שחייב ורוצה להוסיף מעט על מחיר החפץ, במקרה כזה אם החייב לא מתכוין בתוספת לתת ריבית אלא מתנה, מותר. (קס סעיפים ד' ה').
הרחבה: הגמרא בדף עג ב מספרת על רבינא ששילם לפני הבציר לבעלי הגפנים על מנת שיתנו לו יין בשעת הבציר לפי המחיר שיהיה בשעה ההיא. פעם אחת בעלי הגפנים החליטו מדעתם להוסיף יין לרבינא מעבר לסכום ששילם, רבינא חשש שיש ריבית במה שהם מוסיפים לו וכששאל את רב אשי על הענין ענה לו רב אשי, "אחולי הוא דקא מחלי גבך" כלומר הנותנים מחלו לך על התוספת ולא נותנים לך אותה בתורת ריבית וביאר רש"י: "הואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותנים לך ואין מזכירים לומר בשכר מעותיך שהיו בטילות אצלינו, מתנה בעלמא היא" כלומר שמאחר והם נתנו את התוספת מדעתם בתורת מתנה ולא בתורת ריבית וגם אתה לא דרשת מהם ריבית, נתינה זו מותרת.
מאידך במשנה בדף עה ב' רואים שריבית מאוחרת (כלומר ריבית שלא נותן אותה בשעת הפירעון אלא בזמן אחר לאחר פירעון ההלואה) אסורה באופן שאומר הלווה למלווה שנותן לו את התוספת עבור ההלואה שנתן לו בעבר אך אם נותן לו אותה בסתם בלי לומר שזה עבור ההלואה, אין זה ריבית וזה מותר. משמע מדברים אלו שדוקא ריבית מאוחרת אסורה כשאומר לו במפורש שנותן לו את התוספת בתורת ריבית אך כשלא מדובר בריבית מאוחרת אלא ריבית שניתנת בזמן הפרעון גם ללא אמירה מפורשת התוספת הניתנת אסורה משום ריבית?! א"כ יש סתירה בין הסוגיות?!

תלמידי הרשב"א כתבו לחלק בין מכר להלואה, במכר אם לא אומר במפורש שהתוספת היא בתורת ריבית אע"פ שהיא ניתנת בשעת הפירעון אין זה ריבית. לעומת זאת בהלואה, כשמוסיף בשעת הפרעון גם כשלא אומר שזה בתורת ריבית ואע"פ שמתכוין לתת מתנה הדבר אסור. אך כשנותן לאחר הפרעון תוספת למלווה אם לא אומר שזה בתורת ריבית מותר.

האחרונים הקשו מסוגיא נוספת שנפסקה בשו"ע (רלב ב') לגבי אדם שחבירו מחזיר לו כסף שחייב לו, והוא מוצא במעות שהחזיר לו חבירו יותר מהסכום המגיע לו, אם מדובר בסכום שאין הדעת טועה בו ולא מדובר שהוסיף את הסכום בטעות באופן כזה מותר לו לקחת את התוספת, ולכאורה קשה מדוע לא חוששים לריבית? הש"ך (ד) מתרץ כפי שתירצנו עד כה לחלק בין מכר להלוואה, ומסביר שמדובר שם במכר ולכן לא חוששים לריבית כשנותן את התוספת בסתם. הט"ז (ב) לעומתו מסביר שגם בהלוואה אם מדובר שנותן את התוספת באופן שהיא מובלעת בתוך סכום הפרעון הרגיל אין זה ריבית אך אם מוסיף תשלום לאחר שמונה את מעות הפרעון שהוא מחויב בו, מכיון שמדובר בהלוואה, הוי ריבית.

לסיכום: כשמוסיף על סכום ההלואה אע"פ שלא אומר שזה בתורת ריבית, הוי ריבית ואסור, ולדעת הט"ז אם לא מונה את התוספת בפני עצמה אלא מבליע אותה בפרעון, מותר. וכשמדובר במכר ומוסיף על הסכום, מותר. אמנם בספר ברכת ה' כתב (בפרק ט) שגם בחוב הבא מחמת מכר אם נותן בסתם אסור משום ריבית ורק כשאומר במפורש שנותן במתנה מותר.

יסודות בדיני ממונות