- משנה וגמרא
- בבא בתרא
ביבמות לא ע"א דנה הגמרא אם תרי ותרי זהו ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן, כלומר, האם מהתורה מוגדר מקרה זה כספק או שמהתורה הולכים אחר החזקה וחכמים החמירו להתייחס לכך כספק שלא הוכרע. בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן קלו) מסביר שהטעם לסוברים שזהו ספק מהתורה ולא הולכים אחר המוחזק הוא שתרי כמאה ואפילו אם היו באים עדים נוספים לטובת צד אחד לא היה להם כח יותר משני העדים שלטובת הצד השני, ולכן כל שכן שאם נוספת חזקה קמייתא לאחד הצדדים שהיא לא תועיל לו, שהרי עדים מוציאים מחזקה וכוחם רב יותר. טעם החולקים הוא שחידוש התורה שתרי כמאה הוא דווקא לגבי עדות שאין הבדל בין מעט עדים לרבים אולם כאשר העדות מוכחשת והעדים מסלקים זה את זה וכמי שאינם נותרת החזקה.
על פי זה מבאר את הסתפקות התוס' שלפנינו לעניין מיגו. הספק הוא אם לדמות לחזקה, שמסלקים את העדות ונותר המיגו, או שמא הואיל ומיגו הוא דרך הוכחה ובירור הרי זה כמו אנן סהדי ולא עדיף מעדים ממש שאינם מועילים ואומרים תרי כמאה.
וממשיך לאור זאת ומסתפק מה יהיה הדין בחזקה כגון אין אדם פורע תוך זמנו במקום תרי ותרי, האם מסלקים העדות ונותרת החזקה, או שכאן הואיל וזוהי חזקה המועילה דרך הוכחה ובירור אינה עדיפה מעדים ממש, ונשאר בצריך עיון להלכה. יש לעיין אם כוונתו שספק זה תלוי לגמרי בספק של התוס' לגבי מיגו וסובר שאין הכרע למעשה לגבי מיגו ולכן מסופק למעשה גם לגבי חזקה או שסובר שאף אם נכריע שלא אומרים מיגו עדיין יתכן שחזקה כן אומרים, אולם אם זו כוונתו צריך עיון בטעם החילוק. ועיין בהמשך שניתן ליישב על פי דברי המנחת אשר. לגבי מיגו, הנתיבות (קיצור כללי מיגו ס"ק ז) פוסק כתירוץ הראשון של התוס' שלא מועיל כי תרי כמאה, וכן פסק החתם סופר (חו"מ סימן סז) לגבי חזקת 'אין אדם פורע תוך זמנו' (דברי רבי עקיבא איגר והחתם סופר הובאו בפתחי תשובה סימן עח ס"ק א).
הראנ"ח (שו"ת מים עמוקים חלק ב סוף סימן מא; מובא בקיצור כללי מיגו לבעל כנסת הגדולה [שעליו סידר התומים את כללי המיגו שלו] סימן טז) פוסק שמיגו לבעל דין מועיל במקום תרי ותרי, וביאר בתומים שם שסבר כתירוצם השני של התוס' שהטעם שאינו מועיל כאן הוא שמיגו לא מועיל לשניים הואיל ואין דעת שניהם שווה, ולפי זה מועיל לבעל דין ואין זה נחשב כמיגו במקום עדים הואיל ויש כנגדם עדים המכחישים אותם.
אולם השער משפט (מו ס"ק יד ד"ה ולכאורה) חידש שאף לתירוצם הראשון של התוס' שלא אומרים מיגו במקום תרי ותרי כי נחשב כמיגו במקום עדים זה נכון דווקא לגבי מיגו של עדים כנגד העדים שמכחישים אותם אולם במקרה שיש מיגו לבעל דין זה יועיל לו במקום תרי ותרי. הנתיבות (קיצור כללי מיגו ס"ק ז) פוסק שאין חילוק וגם מיגו לבעל דין לא מועיל.
הקובץ שיעורים (חלק ב סימן ד) מנמק את שיטת השער משפט על פי שיטתו שיש במיגו תועלת מצד כח הטענה. לפי זה כתב שמיגו לא יועיל לעדים משום שזה נותן להם את כח הטענה של הטענה שהיו יכולים לטעון, ולכן הם יקבלו כח של עדות, אולם זה לא יועיל להם משום שלגבי עדות אנו אומרים שתרי כמאה. לעומת זאת במיגו של בעל דין אין זה כח של עדות, ותועלתו כלל אינה מצד בירור המציאות, וממילא לא שייך לומר כנגד כח זה 'תרי כמאה'. לדברי הקובץ שיעורים נראה שגם על הצד שמיגו מועיל פשוט שחזקה מטעם בירור והוכחה אינה מועילה, והטעם להסתפק במיגו הוא משום שאינו מועיל מצד בירור והוכחה.
המנחת אשר (סימן יט) לא קיבל את נימוקו של הקובץ שיעורים משום שמבאר באופן אחר את עניין 'כח הטענה' שבמיגו. הוא שואל מה הטעם ביסוד זה שיש במיגו כח טענה, כלומר, שהואיל ויכול היה לטעון טענה אחרת הוא מקבל את כוחה. ומבאר שכאשר עומדים שני צדדים מול בית הדין ישנן שתי אפשרויות לבירור הדין. אפשרות אחת היא הכרעה על פי חוזקן של הראיות, אולם כאשר אין יכולת להכריע על פיה ישנה אפשרות נספת והיא להכריע על פי חוזקן של הטענות. יסוד זה ניתן ללמוד מהשיטה שבברי ושמא ברי עדיף, ואף לחולקים אין הדין כן רק משום שאין בכח הברי להוציא מהמוחזק אולם כאשר אין מוחזק לדעת כולם הברי עדיף. לאור זאת ניתן לומר שאף כשמיגו אינו מהווה ראיה מכל מקום הוא מחזק את הטענה ונותן לטענתו הנוכחית את כוחה של הטענה שיכול היה לטעון (גם לדבריו עדיין אין היסוד מובן כל צרכו, מדוע מקבל כח זה).
על פי ביאורו מנמק המנחת אשר את חידושו של השער משפט, שכמו שכשאין ראיות מכריעים על פי חוזקן של הטענות כך כאשר יש תרי ותרי ואין יכולת להכריע על פי ראיות מכריעים על פי הטענות, ולכן שייך ללכת אחר מיגו במקום תרי ותרי. אולם כל זה שייך דווקא לגבי בעל דין, אך בעדים כל עניינם הוא הראיות ולא שייך לגביהם בכלל היסוד של כח הטענה שבמיגו.
אולם המקור לחידושו של השער משפט הוא מכתובות כב ע"ב, ששם הגמרא מחלקת בין שניים אומרים שבעלה מת עכשיו ושניים אומרים שלא מת, שאז אם נישאת לא תצא, לבין שניים אומרים שבעלה גירשה עכשיו ושניים אומרים שלא שאז אם נישאת תצא משום שיש כנגדה הוכחה שלא גירשה עכשיו מכך שאין בידה גט להוכיח את טענתה. מוכח שההוכחה מועילה במקום תרי ותרי ומכך הסיק שאכן גם מיגו מועיל, ומה שכתבו התוס' שאינו מועיל זה דווקא במיגו של עדים, משום שתועלתו מצד שהוא מחזק את העדים, ולכך אין משמעות הואיל ותרי כמאה. פשט דבריו אינו כביאור הקובץ שיעורים והמנחת אשר בדעתו, שהרי מקורו מחזקה והוכחה ואם כן אי אפשר לומר שהטעם שמועיל הוא בגלל כח הטענה שאינו מבוסס על הוכחה.
המנחת אשר עצמו מיישב מקור זה באופן אחר וכותב שיש לחלק בין הוכחות שמטרתן לחזק את הנאמנות לבין הוכחות צדדיות. מיגו נועד לחזק את הנאמנות, ולפיכך אינו עדיף מאילו היו מגיעים עדים נוספים שגם הם באים לחזק את נאמנות הראשונים, וכמו שאומרים תרי כמאה לגבי עדים נוספים כך אומרים בכל שכן לגבי מיגו, אולם חזקת הוכחה אינה פועלת על ידי שמחזקת את נאמנות האשה או העדים אלא היא הוכחה חיצונית עבור בית הדין שככל הנראה אכן בעלה מת. על פי זה נוכל לבאר גם את שאלתנו לעיל בדברי רבי עקיבא איגר. שאלנו על הצד שכוונתו שחזקה מועילה אפילו על הצד שמיגו אינו מועיל, מהי הסברא בכך. כעת ניתן להשיב שחזקת אין אדם פורע תוך זמנו זו הוכחה חיצונית ולכן מועילה למרות שמיגו אינו מועיל.
לסיכום, ניתן לבאר את הדין בתרי ותרי בכמה רמות 1 :
א. ניתן לומר ש'תרי כמאה' זהו דין דווקא לגבי עדויות, שתרי כמאה ואין שום הבדל בין מעט עדים לרבים, אולם הוכחות אחרות מועילות.
ב. ניתן לומר שגם מיגו לעדים לא יועיל כי תועלתו היא דרך חיזוק הנאמנות של העדים, ותרי כמאה, אך שאר הוכחות ואפילו מיגו לבעל דין יועיל.
ג. ניתן לומר שכל מיגו לא יועיל ואפילו מיגו לבעל דין, משום שהוא רק מחזק את האמינות של העדים או בעל הדין, אך הוכחות חיצוניות (כמו 'אחווי שטרך') מועילות.
ד. ניתן לומר להפך, שדווקא הוכחות חיצוניות אינן מועילות אך מיגו לבעל דין כן מועיל משום שאינו מועיל מטעם בירור והוכחה אלא מצד כח טענה.
ה. ניתן לומר ששום סיוע על דרך הוכחה אינה מועילה אך חזקה קמייתא מועילה.
ו. לשיטה שתרי ותרי ספיקא דאורייתא אפילו חזקה קמייתא אינה מועילה.
^ 1.יש לעיין עוד בנושאי כלים על סימן פז סעיף ו, שדנו בחיוב שבועה (מודה במקצת או שבועת השומרים) במקום תרי ותרי. הש"ך כותב שהעדים כמאן דליתנהו והשבועה נשארת; התומים תמה והוכיח שתרי ותרי כמאן דאיתנהו מכך שאם אדם בא עם שטר חוב ויש תרי ותרי אם השטר נפרע הלווה פטור; אחי הקצות יישב ששם בא להוציא ממון והסתירה בין העדים היא לגבי הממון ולכן ודאי שאי אפשר להוציא ממון, אבל אצלנו שהיה חייב שבועה ואח"כ באו שתי כתות לגבי הממון, הוא נשאר בחיובו לגבי השבועה; הנתיבות מיישב שממון חייבים רק בוודאי, ולכן אם יש תרי ותרי אי אפשר להוציא ממון, אך שבועה חייבים על הספק, ולכן תרי ותרי אינם מסלקים השבועה. מ הסמ"ע בסימן עט ס"ק א משמע שאפילו היסת אפשר להשביע כשיש תרי ותרי.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
מה הייעוד של תורת הבנים?
לקום מהתחתית של התחתית
איך נראית נקמה יהודית?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
מה המשמעות הנחת תפילין?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות שטיפת כלים בשבת