שלום וברכה, בימים האחרונים התרבו לצערנו הנופלים בקרבות בעזה ולבנון. ראיתי דבר שקצת התמיה אותי, אך יש לו לכאורה מקור תלמודי. בלוויה של הרב אבי גולדברג הי"ד שרו וניגנו באורגן (אם אינני טועה), וכן ראיתי שבשבעה של אביעד ניימן הי"ד שרו וניגנו בגיטרה. כמובן לא מדובר בשירים שמחים, אך ידוע שהאבל אסור בשמיעת מוזיקה. מאידך כן נהגו לקונן עם חלילים (במסכת ברכות ועוד), אבל נראה שלא כל כך נוהגים בזה היום. אשמח להתייחסות הרבנים לנושא. מדובר בתלמידי חכמים גדולים ששרו וניגנו ואין לי שאלה עליהם, אלא אשמח למקורות והרחבת העניין. תודה רבה

שלום וברכה, אכן יש מקור קדום לכלי נגינה בהלוויות. במשניות (שבת כג, ד, כתובות ד, ד) ובשולחן ערוך (חו"מ שלג ה) מוזכר שהיו מביאים חלילים להלווית המת. וכך נהגו כמה רבנים מגדולי הדורות. אך כפי שכתבת לא כל כך נוהגים בזה היום. וככלל נראה שמומלץ לא לשנות מהמנהג. אך אם המשפחה מבקשת לשיר ולנגן משום שהיא רוצה להיפרד מיקירם מתוך שירה של דבקות וכיסופין - יש לכבד את בקשתה, ולאפשר שירה וניגון, כמובן באופן שמתאים להלוויה, וכפי שעשו אותם תלמידי חכמים חשובים שציינת. יהי רצון שמן השמיים ינוחמו כל אותם משפחות מדהימות שזכו לגדל בנים קדושים שנפלו למען ה', ולמען עמו וארצו. אנו הקטנים מחבקים אותם, ולומדים מהם מסירות נפש, גבורה ואמונה. ונזכה לביאת המשיח ולתחיית המתים בקרוב! הרחבה: מצינו בתנ"ך שהיו מביאים מקוננות. כך בספר ירמיה (ט טז): "וקראו למקוננות ותבואינה". ובמשנה שבת (כג, ד): "נכרי שהביא חלילין בשבת - לא יספוד בהן ישראל". ובכתובות (ד, ד): "רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילים ומקוננת". ובמועד קטן (ג ט): "איזהו עינוי שכולן עונות כאחת קינה שאחת מדברת וכולן עונות אחריה שנאמר (ירמיה ט') ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה". ומשמע שהיו הנשים גם שרות. ראה תפארת ישראל (שם) שדן בשאלה של איסור שמיעת שירת נשים. הרי שהיו שרים ומנגנים בהלוויות. מעניין לציין שהרב יצחק אלפייה (הרב שמואל אליהו מסר לי בשם אביו הרב מרדכי אליהו שהרב אלפייה היה אחד מל"ו צדיקים) התייחס בספרו קונטרס היחיאלי למנהג של נפטרים לשיר לפני מיטתם שירים ותשבחות לה'. וז"ל: "יש שמצווים לקרוא, בדרך כשמוליכים את מיטתם לבית העלמין שיר השירים בניגון, ובנחת, ולשיר אותה כהוגן, ויש שמצווים לשיר לפני מיטתם שירים ותשבחות לה׳, ויש שמצווים להוליכם בכלי זמר, ומנגנים לפניהם כל הדרך, או פייטנים וחזנים משוררים. וידוע שאין דבר שכורת הקליפות כמו השיר והניגון, שהוא מסיר רוח הדאגה והעיצבון ורוח רעה שבאדם, ומשרה בו השמחה והחדווה ורוח האלוקים מפעמת בקרבו ולכן אומרים אותו לפני הנפטר, לדחות הקליפות והמקטרגים. והמשטינים מעליו בכל דרך הילוכו". והסביר הרב אלפייה כי הסיבה לכך היא שהשיר והניגון, מסירים את רוח הדאגה והעיצבון ורוח רעה שבאדם, ומשרה בו השמחה וחדווה, ולכן אומרים אותו לפני הנפטר, לדחות הקליפות והמקטרגים. וכתב שקיבל מעדי ראיה שבארם צובה בעת פטירת רבי משה דוויק, עוד בחיי אביו הרב יעקב דוויק ונגנו לפני מיטתו כמה שעות, ומשמע שכוונתו על פייטנים ומזמרים, אבל לא ריקודים. הרב יעקב חביב, חבר בד"ץ בצרפת כתב תשובה בעניין זה והביא עוד כמה מקורות על סיפורים מגדולי החסידות ששרו, ניגנו ורקדו בהלוויות. כיום לא ראינו כמעט שנהגו כך. רק לאחרונה ראינו שהתחילו יותר לשיר ולנגן שירי דבקות וכיסופין בהלוויות. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם מותר וראוי לשיר ולנגן בהלוויות. והשיב שזה לא מתאים. והוסיף שנכון שנהגו לקונן עם חלילים אבל אין המנהג כן. שאלתי אם דבריו אמורים רק לגבי כלי נגינה או שאף לא מתאים לשיר. השיב שגם לשיר לא מתאים. שאלתי: ואם המשפחות מבקשות? השיב שיהיה כמו קינה. עכ"ד. וכנראה שדעתו היא שיש לחלק בין המקוננות שהיה בימי חז"ל לבין שירה ונגינה ממש. אך הסכים כנ"ל שאם המשפחות מבקשות יש לעשות באופן הקרוב לקינה. עוד שאלתי את הרב גבריאל גולדמן (מחבר הספר מעולם ועד עולם על הלכות אבלות) על הנידון שלנו. והשיב: "המקורות מופיעים במשנה ובגמרא. כלי הנגינה הוא רק כלי, והתוכן בא לידי ביטוי על ידי המנגן. כמו בדיבור כך גם בנגינה". אזכיר עוד כמה תשובות שמצאתי בכעין שאלתנו. הרב זלמן מלמד נשאל: "מה דעת הרב ביחס להשמעת קטע נגינה או קטע שירה בהלוויה? תשובה: בזמן המשנה היה נהוג לשכור מחללים ללווייות. מכאן יש ללמוד שאין מניעה להשמעת נגינה אם היא מעוררת את הלבבות לבכות על המת". ומצאתי ששאלו את הרב שמואל אליהו: "שלום כבוד הרב, האם על פי ההלכה מותר ואפשר להשתתף בשירה בציבור עם כלי נגינה בעת הלוויה? תשובה: אם מדובר בכבודה של המשפחה אז מותר. הנביא ירמיהו מזכיר את המקוננות (ירמיהו ט טז). בשו"ע מוזכר שהיו משכירים חלילים להלוויית המת (חו"מ שלג ה). והיו משכירים מקוננות מקצועיות (שו"ע יו"ד שמד ג). ויש הלכות מתי מותר להשמיע את המקוננות ואיך הן היו מקוננות (או"ח תכ ועוד). בימינו זה פחות שגרתי, אבל כשאחד מהאבלים רוצה לקונן על המת באמצעות שיר צער, בוודאי שאנחנו נכבד את רצונו. עוד מצאתי ששאלו את הרב יעקב אריאל: "כמידי שנה, אנו עורכים טקס אזכרה בבית קברות בתל אביב (אינו פעיל כיום, מאוד ישן) לקדושי עירנו שנספו בשואה (זדונסקה וולה, פולין). אנו מעוניינים להשמיע ניגון כלייזמר ע"י אחד מצאצאי העיר לאחר הקדיש והיזכור. האם יש מניעה להשמיע מוסיקה בבית עלמין? תשובה: לא נהגו בימינו להשמיע מוסיקה בבית עלמין, אם כי מהגמ' משמע שבימיהם השתמשו בחלילים בלוויה, כלומר, נגנו מנגינות מתאימות. שוחחתי אם אחד התלמידי חכמים ששר בהלוויה של חייל קדוש שנפל על קדושת ה' ואמרתי לו את דברי הרב נבנצל שליט"א. הרב הנ"ל אמר לי שהוא מסכים לגמרי עם דברי הרב נבנצל שלא מתאים לשיר ולנגן בהלוויות. אך לבקשת משפחות הוא נענה. ותיאר לי איך שהכל היה לפי העניין. עוד אמר לי בסוף דבריו שאף שלכתחילה הוא לא היה ממליץ על כך, אנו רואים שהציבור עושה כך, ומבין איך לעשות זאת בצורה נכונה ולא לגלוש למקומות לא נכונים. וקול המון כקול ש-ד-י. כדוגמא לדבר הוסיף שהרבי מאוסטרובצה היה צם במשך ארבעים שנה כולל שבתות. שאלו אותו על כך. והשיב שאף אחד לא ילמד ממנו לחלל שבת.. ואף בענייננו השירה והנגינה היו בטעם טוב ובצורה ראויה. עכת"ד. הערת הג"ר שלמה הירש: לענ"ד הקינות שנהגו בהם בעבר היו עם תוכן של קינה כמו מגילת איכה שנקראת מגילת קינות, ולא שירים רגילים ששרים אותם בכל יום. גם המנגינות היו מנגינות של הספד ויש מנגינות כאלו גם היום, ולא מנגינות ששרים אותם בכל יום, ואין מכאן ראיה לשיר שירים בהלויות. מצד שני לא מצאנו גם איסור בזה, אבל אולי לכתחילה יש בזה שנוי מנהג וסדרי ההלויה, שבמנהגים גם לא ראינו חשוב ראיה. נדמה לי שמנהג הגויים לנגן בהלויות, יתכן שלכן בטל המנהג בישראל לנגן גם מנגינות של קינה ממש, ולפ"ז לכאורה היה מקום לדון מצד חוקות הגויים. ואולי כיון שהדבר נזכר בתנ"ך אין בזה איסור דלאו מנייהו ילפינן.